פרשת בראשית היא בעיניי פרשה חגיגית.
זאת הפרשה שמציבה אותנו בעולם יציב.
בעולם בו בו לנו שיש מנהיג לבירה,יש סדר,ויש תכלית.

פרשה של יצירה.

רוצים לדעת עד כמה ?

במדרש מופיע שכשאונקלוס אמר לאדריינוס דודו שהוא רוצה להתגייר,אמר לו דודו,לאומה זו אתה מבקש,כמה בזיתי אותה,כמה הרגתי אותה….מה ראית בהם..
אמר לו אונקלוס,הקטן שבהם יודע האיך ברא הקב"ה את העולם,מה נברא ביום הראשון ומה נברא ביום השני,כמה יש משנברא העולם,ועל מה העולם עומד…

אדריינוס סיפר לו על הרג,על השפלה ,על עוצמה של מלחמה,
אבל אונקלוס בחר בעוצמה של היצירה.
סדר, הגיון, תכלית ויעוד.

גם בדברים שלכאורה נראים פחות חגיגיים ונמצאים בפרשה,
חטא אדם הראשון,קין והבל,סוף הפרשה כשרוצה הקב"ה למחות את כל האדם חוץ מנח וביתו.

גם שם זוהי פרשה של יצירה ולא של מלחמה.

כששאול לא הגיע לתפילה כבר בפעם השלישית ברציפות,
ניגש אליו המשגיח בפנים כעוסות ואמר לו בצורה ברורה.
מחר,אם לא תגיע לתפילה,תאבד את מקומך בפנימיה.

למחרת בשעה 10 בבוקר רואה המשגיח את שאול נכנס לבית המדרש בצעדים מדודים,כאילו ומה שדיבר איתו אתמול נשכח כלא היה.

המשגיח שזכר היטב את השיחה מאתמול קרא לשאול אליו,והודיע לו שהדברים מאתמול תקפים,ושיארוז את חפציו.

אבל שאול היה נראה רגוע.
דוקא היום ?? דוקא כשהצלחתי??
ושאול מיהר להסביר.
אתמול,כך הוא אמר,החלטתי שהיום לא אתן ליצה"ר לנצח אותי.
הלכתי לישון בזמן וכיוונתי שעון מעורר לשעה מוקדמת.
הבעיה היא,שברגע שהשעון צילצל,בדיוק באותו רגע.,הגיע אלי היצה"ר והתחיל להילחם איתי.
אני..,כך הוסיף שאול,נלחמתי בו בעוז ובעקשנות
ואכן גם נצחתי.
היצה"ר פרח והלך לו לדרכו.
אני…הייתי כ"כ עייף מהמלחמה שהייתי חייב לחזור לישון…

בפרשת אומר הקב"ה לקין,
"הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו".

הרש"ר הירש מסביר שתכליתו של היצה"ר היא לא לנצח אותנו
תכליתו היא שאנחנו נמשול בו.
"אליך תשוקתו"- הוא משתוקק ש"ואתה תמשל בו".

יצה"ר הוא כמו מדרגות שניצבות לפנינו.
זה לא קל לטפס ולעלות על המדרגות.
הטיפוס עולה במאמץ.
אבל תפקיד המדרגות הוא כדי שנטפס עליהם ונתרומם.

את יצה"ר לא צריך לסלק ולהדוף,צריך להתגבר עליו,צריך לרתום אותו לשרותנו.

לנצח ולהמשיך לישון,זה כמו לטפס על המדרגות ולהישאר למטה.
זה בלתי אפשרי.

רבי ירוחם ממיר שואל מה פשר המילים,
"על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר",
וכי לא הזכרנו כבר את כל החטאים ??
והוא עונה שיצה"ר הוא גם באחריותנו.
בכוחנו לרתום את יצה"ר אלינו לשרתנו.
אנחנו יכולים לרתום את המידות והתוואים שלנו לדברים טובים.
שם,במידות ובתכונות שלנו נמצא מה שאנחנו קוראים לו יצה"ר.

סיפר לי מלמד שפעם אחת נכנס לכיתה וראה שאחד מהילדים הכניס את האופנים שלו לכיתה.
כששאל אותו המלמד,מה עושות האופניים בכיתה ?
ענה לו הילד שזה כבר מופיע בחז"ל,
"אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד".

לא האופניים הם הבעיה, השאלה היא לאן נוסעים איתם.

יצה"ר הוא לא משהו שקופץ עלינו מבחוץ.
יצה"ר הוא עבודת המידות.
תפקידו לבנות אותנו.

על המילים בהמשך הפרשה , " וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"
אומר הרש"ר הירש ,
"יש להצטער על כך שתרגמו את "יצר" ככח דוחף. כאילו יש כח באדם הממריץ אותו לעשות רע… , היצר משועבד אל היוצר…
התכונות הטובות והרעות מסורות לאדם כחומר בידי היוצר ובידינו לעשות ככל העולה על דעתנו."

כשמלמדים ילד לצבוע בצבעים לא אומרים לו שהצבע השחור או החום ,הם נגדו
מלמדים אותו את השילוב והמינון הנכון בשימוש בצבעים השונים.
פשוט מלמדים אותו ליצור.

אנחנו לא עסוקים במלחמה, אנחנו עסוקים ביצירה.

שבת שלום
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל [email protected]